קצת צבע בבגדים
כל מי שהשתתף בחתונה אי פעם, לבטח שם את לבו ללבושם של החתן, ובעיקר ללבושה של הכלה.
איננו אומרים את זה מתוך מחאה, כמובן, אנו אומרים את זה מתוך השלמה ומתוך קבלה.
אין מה לעשות עובדה היא שהכלה היא מסמר הערב. רק היא תלבש שמלה ארוכה עד שהיא מכוסה כולה, לבנה כל כך עד שהעיניים מסתנוורות (טעות נפוצה היא לחשוב שזה בגלל היופי. אנו מטילים ספק בסברה הזו, מסיבות שלא כאן המקום לפרט).
החתן, עומד לידה כמו ניצב, היא, נראית כמו כלה ביום חתונתה, יפה וחיננית, בולטת וקורנת והוא, אין לו דבר מעניין ללבוש זולת חיוך,
כאשר גם אם שיניו לבנות ויפות, הרי שהחיוך שלו לא יכול להתחרות בלובן השמלה, וגם אם החליפה שלו מאוד מרשימה, ובטח שאינה מרשימה יותר מזו של הכלה.
זאת האמת: חליפות חתן בישראל הן משהו שפחות שמים עליו דגש וחבל.
אז כן, החן צריך גם קצת צבע לחליפת החתן שלו
כל מה שצריך בשביל ליצוק ייחוד גם במה שקרוי חליפות חתן (אשר אינן מייחדות חתנים יותר משהן מייחדות עורכי דין, בעלי חברות ופוליטיקאים, המבקשים להיראות חשובים ומרשימים), הוא קצת צבע.
טוב, אולי אנחנו מגזימים, יש צורך בהרבה, הרבה מאוד ואולי אפילו יותר מזה, צבע.
מדוע שחליפת חתן לא תהיה בצבע ורוד פוקסייה? ולא רק בחתונה בה המתחתנים הם בני אותו מין?
וכי למה לא יוכל חתן ביום חתונתו, ללבוש גלימה ארוכה וצבעונית, שלא זאת בלבד שתבדיל ותבחין אותו מכל האחרים בלי צל של ספק, היא גם עשויה להוסיף עוד צבע רב ואור לחתונה?
חליפות חתן בימינו הן אפורות ומשעממות (לעתים קרובות, ביותר ממובן אחד), והלא השמחה היא גם של החתן, גם אם בניגוד למי שתהיה אשתו הטרייה, הוא לא דמיין את הרגע הזה עשרות שנים לפני שקרה. גם לחתן מגיע – תנו לו.